<h1>סידור רבינו סעדיה גאון</h1>
<h2>דף כז.</h2>
והלש עיסה שמשקל קמחה תש"כ דרהמים והוא שיעור עמר לגלגולת צריך להפריש חלק לשרפה וחלק לכהן. והנשרף אין לו שיעור והניתן לכהן שיעורו חלק אחד מכ"ד מן הקמח דהיינו משקל ל' דרהם וכשתגמר העיסה צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה, ומתחיל בככר העומד לשרפה ומפרישו ואח"כ מוציא את הככר אשר לכהן, ואסור לדבר בינתים. ואם שכח להפריש את חלק הכהן מוציא ככר מן הסל ונותנו לו, ואם שכח להפריש מה שנשרף באש, לוקח ככר ונותנו לילד מילדי הכהנים שלא הגיע לפרקו ויאכלנו.
<h2>דף מט.</h2>
ועוד ברכת פדיון הבן. אם אשה שלא ילדה עדיין תלד בן צריך אביו לפדותו מן הכהן אחרי שימלאו לו שלשים יום, בדרהמים ששוים עשרים שקל שהם בערך כ"ח דרהמים וחצי וקיראט. וכשהאב מביא אותם אוחזם בידו ומברך ב'א'י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן [אחר כך] ב' א' ייי אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה [אח"כ הוא אומר לכהן] והי לך חמש סלעין בפדיון בני זה ונותנם לו והכהן אומר לו כשם שזכית לקיים מצוה זו כך תזכה לקיים כל מצותיה שלתורה. ויש שחידשו בברכת פדיון הבן דברים שאין להם עיקר ואינם שוים כלום, כמו אשר יצר את הילד במעי אמו ועוד, אבל אין רשות לכהן לברך כלום בשעת פדיון הבן.
